נולד בשנת תרמ"ז (1887) בסביבת מליטיפול שברוסיה. בילדותו למד את הלשון העברית והגרמנית והתחנך על פי ערכי היהדות והציונות, מאוחר יותר הצטרף לתנועת "פועלי ציון". כצעיר ששאף למעש ולפעולה נסע לפריס, ומשם המשיך לקנדה שם עסק בכריתת עצים לפרנסתו ואחר עבר לארצות הברית. ב-1908, למד בבית ספר חקלאי יהודי, בואודביין, שם הרחיב את ידיעותיו בחקלאות ובבוטניקה. במסגרת חברותו ב"אגודת האיכר הצעיר", בקליפורניה השתלם בהפעלת מכונות חקלאיות חדישות. ב-1913 עלה לארץ ישראל. בתחילה הצטרף לקבוצת כינרת ונשא אישה. דב הצטיין בחריצות ובשקידתו בעבודותו בגין כך הועבר על ידי פקידות יק"א למלחמיה (לימים מנחמיה) בי"א באדר תרע"ה (25.2.1915) התקיפו ערבי הכפר "עובדייה את מלחמיה, דב יצא ליבנאל לגייס עזרה וחזר לנחמיה יחד עם שני חברים. הוא נתפס ונרצח על ידי הערבים. גופתו, שהושלכה על-ידם לירדן, נמצא כעבור ארבעה ימים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות של המושבה. הניח אישה ובת.

שמו הונצח בספרים "חולמים ולוחמים", "חמישים שנות התיישבות בגליל התחתון", וב"מנחמיה בת ששים". רשימה לזכרו התפרסמה בעתון "דואר היום".